יעל ק שואלת: מה מכביד על נתנאל?
מהלך נתנאל ביער לבדו בחשכה. מריח ריח האדמה הלחה והוא כולו נרעד. ידו נוגעת לא נוגעת בגזעי העצים וכל גופו ספוג בחרדה. דרוך הוא נתנאל לקראת הפגיעה האפשרית אך זו לא תבוא. מהלך נתנאל לבדו ביער ומחפש קרן אור. לבדו הוא מחפש ובעקשות מסרב הוא לראותה. כי את קרן האור הפרטית שלו הוא מחפש ואותה טרם מצא. וכבדה עליו הדרך וכבד המסע והוא עודנו ילד. אך בנבכי לבו שוכנת הקשיות המבוגרת והיא זו המניעה אותו להמשיך וללכת.
והוא נתנאל חי את הפער בין היותו ילד רך בשנים נזקק ומבולבל לבין הקשיות זו השוכנת בלבו. והיא - אותה הקשיות - כמו גידול בנשמה. השתכנה לה שם מרוצה מעצמה ומולכת שולל בממלכה לא לה. והיה הילד נתנאל הולך ופוחת והיה האיש נתנאל ממהר לגדול עד כי מצא את האור ופגש קשיותו והביס אותהבתבוסה מרה. ועד כי לא הגשים חלומו הוא זה לא תנוח עליו דעתו ולא ישקוט לבבו. והיה הולך ומתבלבל ביער ודרכו אבדה לו.
ולא נזקק הוא נתנאל כרגע לאיש כי אין בידו לקבל עזרה עד כי ימצאנה בעצמו והוא אכן ימצאנה. ואין היא אותה העזרה כזו אשר אנו מכירים כי אם תגיע עדיו בדרכו הוא והוא לבדו יזהנה. ואנו נעזור.
יעל ק שואלת: איך אני יכולה להקל על נתנאל?
וצעדת יעל בשדות אשר מחוץ ליערות האפלים ועסקת בכיבוי השריפות הגדולות. ודליים של מים את נושאת ועלו הלהבות מסביבך ואת קטונת עד כי הרמת ידייך השמיימה וזעקת בשברון לב כי די לך. והבטת סביבך והינה הכל אשליה. ולא היו שריפות מעולם ואת - קטנה ושוקטת צנחת על ברכיך ותם עידן הדאגה. ופגשת בפשטות אשר בדברים ומבטך נאסף אל עצמו ושקטת. ונגעת באדמה אשר לרגליך ובעשבים אשר סביבך ונשמת ריח הגשם הראשון ורווח לך עד מאד. ונחת. והיה הוא נתנאל מהלך ביערות ואת נחה. ויגיח נתנאל מן היער והוא תשוש מחיפושיו ואת נחה. והיה מתיישב לידך ואת בדממה חולקת עימו את מנוחתך את ואין בכם דבר מלבד אהבה ושלווה. והוא מסוכסך בנשמתו ואת נושמת פלא הבריאה. וישבת לצידו והקשבת רוב קשב לליבותיכם הפועמים יחדיו והינה משוחחים הם הלבבות ואילו את קשובה הינך. והיה נתנאל מקבל מידך כוס משקה חם וצידה לדרך. והיה מבקש ממך כזה וכזה ואת נענית בברכה.כי זוכר גופך זכר מאמץ הלהבות הגדולות וזוכר אף יותר זכר האשליה שבהן וכל תא ותא בגופך עודנו חוגג הקלה ורפיון. והיה הוא נתנאל מביט בך בפליאה וצוחק כי אישה חדשה לפניו. לא עוד זו הנלחמת בלהבות השווא כי אם זו המתענגת על חום השמש. והיה נתנאל מבקש קרבת לבבך ואת הנחת לו. והיה כי נעם לו לשוח לצידך והיה מוצא דרכו מחוץ ליערות האפלים לעיתים יותר תכופות ואת הנחת לו כי עסוקה היית ברגבי האדמה הקטנים אשר לרגליך. ועשבים התחלת לגדל בהם כי זקוקה נפשך בעיסוק כזה או אחר פן תשגה שוב בהזיות להבות גדולות. והיית כמעט אדישה ללכתו ולבואו כי עסקת בביתך את. והיתה דרכך פה בעולם החומרי ברורה ונהירה ומשנית כאחת. וזכרת זכר היותך בת הבריאה הגדולה כולה, אחת מיני רבים והרבים שהיא האחת. וזכרת חיבורך העמוק לרבדים עתיקים בנשמתך ונעורת להיותך הגדולה והרבה ותם עידן הדאגה והבדידות כי הולכת את בדרכי האדמה הזו אך נטועה הינך ברחבי האינסוף של הבריאה כולה ושוכנת נפשך צפונה באהבת השכינה. והרכנת ראשך ונשמת מעדנות ולחשת - אני זוכרת.
והיה מדרך כף רגלך שונה למרגש והיו עיניך רואות אל בינות לנבכי הדברים והיתה נפשך מתעלה אל מעל לקשרי החיים והיה לבבך פועם בחדוות החיים כי חופשי הוא ואת הסרת מעליו עול עוורונך. וקראת מילותיך אנו עוד ועוד עד כי חוברה נשמתך לנפשך והיית לאחת. כי אהובה הינך ויקרה עד מאד היעל שאת, צועדת על פני האדמה הזו במטה ולא בחרב. באהבה ולא בדאגה. בסקרנות ולא בפחד. ואמרי - אני זוכרת.
מהלך נתנאל ביער לבדו בחשכה. מריח ריח האדמה הלחה והוא כולו נרעד. ידו נוגעת לא נוגעת בגזעי העצים וכל גופו ספוג בחרדה. דרוך הוא נתנאל לקראת הפגיעה האפשרית אך זו לא תבוא. מהלך נתנאל לבדו ביער ומחפש קרן אור. לבדו הוא מחפש ובעקשות מסרב הוא לראותה. כי את קרן האור הפרטית שלו הוא מחפש ואותה טרם מצא. וכבדה עליו הדרך וכבד המסע והוא עודנו ילד. אך בנבכי לבו שוכנת הקשיות המבוגרת והיא זו המניעה אותו להמשיך וללכת.
והוא נתנאל חי את הפער בין היותו ילד רך בשנים נזקק ומבולבל לבין הקשיות זו השוכנת בלבו. והיא - אותה הקשיות - כמו גידול בנשמה. השתכנה לה שם מרוצה מעצמה ומולכת שולל בממלכה לא לה. והיה הילד נתנאל הולך ופוחת והיה האיש נתנאל ממהר לגדול עד כי מצא את האור ופגש קשיותו והביס אותהבתבוסה מרה. ועד כי לא הגשים חלומו הוא זה לא תנוח עליו דעתו ולא ישקוט לבבו. והיה הולך ומתבלבל ביער ודרכו אבדה לו.
ולא נזקק הוא נתנאל כרגע לאיש כי אין בידו לקבל עזרה עד כי ימצאנה בעצמו והוא אכן ימצאנה. ואין היא אותה העזרה כזו אשר אנו מכירים כי אם תגיע עדיו בדרכו הוא והוא לבדו יזהנה. ואנו נעזור.
יעל ק שואלת: איך אני יכולה להקל על נתנאל?
וצעדת יעל בשדות אשר מחוץ ליערות האפלים ועסקת בכיבוי השריפות הגדולות. ודליים של מים את נושאת ועלו הלהבות מסביבך ואת קטונת עד כי הרמת ידייך השמיימה וזעקת בשברון לב כי די לך. והבטת סביבך והינה הכל אשליה. ולא היו שריפות מעולם ואת - קטנה ושוקטת צנחת על ברכיך ותם עידן הדאגה. ופגשת בפשטות אשר בדברים ומבטך נאסף אל עצמו ושקטת. ונגעת באדמה אשר לרגליך ובעשבים אשר סביבך ונשמת ריח הגשם הראשון ורווח לך עד מאד. ונחת. והיה הוא נתנאל מהלך ביערות ואת נחה. ויגיח נתנאל מן היער והוא תשוש מחיפושיו ואת נחה. והיה מתיישב לידך ואת בדממה חולקת עימו את מנוחתך את ואין בכם דבר מלבד אהבה ושלווה. והוא מסוכסך בנשמתו ואת נושמת פלא הבריאה. וישבת לצידו והקשבת רוב קשב לליבותיכם הפועמים יחדיו והינה משוחחים הם הלבבות ואילו את קשובה הינך. והיה נתנאל מקבל מידך כוס משקה חם וצידה לדרך. והיה מבקש ממך כזה וכזה ואת נענית בברכה.כי זוכר גופך זכר מאמץ הלהבות הגדולות וזוכר אף יותר זכר האשליה שבהן וכל תא ותא בגופך עודנו חוגג הקלה ורפיון. והיה הוא נתנאל מביט בך בפליאה וצוחק כי אישה חדשה לפניו. לא עוד זו הנלחמת בלהבות השווא כי אם זו המתענגת על חום השמש. והיה נתנאל מבקש קרבת לבבך ואת הנחת לו. והיה כי נעם לו לשוח לצידך והיה מוצא דרכו מחוץ ליערות האפלים לעיתים יותר תכופות ואת הנחת לו כי עסוקה היית ברגבי האדמה הקטנים אשר לרגליך. ועשבים התחלת לגדל בהם כי זקוקה נפשך בעיסוק כזה או אחר פן תשגה שוב בהזיות להבות גדולות. והיית כמעט אדישה ללכתו ולבואו כי עסקת בביתך את. והיתה דרכך פה בעולם החומרי ברורה ונהירה ומשנית כאחת. וזכרת זכר היותך בת הבריאה הגדולה כולה, אחת מיני רבים והרבים שהיא האחת. וזכרת חיבורך העמוק לרבדים עתיקים בנשמתך ונעורת להיותך הגדולה והרבה ותם עידן הדאגה והבדידות כי הולכת את בדרכי האדמה הזו אך נטועה הינך ברחבי האינסוף של הבריאה כולה ושוכנת נפשך צפונה באהבת השכינה. והרכנת ראשך ונשמת מעדנות ולחשת - אני זוכרת.
והיה מדרך כף רגלך שונה למרגש והיו עיניך רואות אל בינות לנבכי הדברים והיתה נפשך מתעלה אל מעל לקשרי החיים והיה לבבך פועם בחדוות החיים כי חופשי הוא ואת הסרת מעליו עול עוורונך. וקראת מילותיך אנו עוד ועוד עד כי חוברה נשמתך לנפשך והיית לאחת. כי אהובה הינך ויקרה עד מאד היעל שאת, צועדת על פני האדמה הזו במטה ולא בחרב. באהבה ולא בדאגה. בסקרנות ולא בפחד. ואמרי - אני זוכרת.
